<h1>סמ"ג עשין סימן ט"ז</h1>
<h2>דף לו:</h2>
מצות עשה שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה (ע"פ רמב"ם בהקדמת הלכות תשובה). וכל מצות שבתורה בין עשה ובין לא תעשה אם עבר על אחת מהן בין בזדון בין בשוגג כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הקב"ה שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגומר והתודו את חטאתם אשר עשו, זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודה אומר אנא ה' חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי ממעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבן על שגגתם או על זדונם אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה את אשר חטא עליה, וכן כל חייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להם במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו (רמב"ם הלכות תשובה פ"א ה"א ע"ש), ותנו רבנן בפרק במה מדליקין (שבת ל"ב א') מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה. וכן החובל בחבירו או מזיק ממונו אף על פי שישלם לו כל מה שהוא חייב לו אין מתכפר [לו] עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם (רמב"ם שם). וכן ביום הכיפורים מתודה כהן גדול וידוי דברים שלשה פעמים, שנים על פרו אחד עליו ועל ביתו ואחד עליו ועל מטהו, ועל שעיר המשתלח כתוב בפירוש (ויקרא ט"ז כ"א) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל, וידוי הפר אנו למדין מדכתיב (שם י"א) והקריב וכפר ושחט ואיזו כפרה קודמת לשחיטה הוי אומר זו כפרת דברים. וקיימא לן כרבנן שאומרים שם בפרק אמר להם הממונה שיאמר חטאתי עויתי [ו]פשעתי. ובמצות לא תחללו (ל"ת ב') בארנו מקצת עבירות שיום הכפורים מכפר עליהם ושאינו מכפר.
<h2>דף לח:</h2>
איזו היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר עבירה שעבר בה ואפשר בידו לעשותה ופירש ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עשה זהו בעל תשובה גמורה והוא ששלמה אמר זכור את בוראך בימי בחורותיך (רמב"ם תשובה פ"ב ה"א). גרסינן בפרק שלישי דיומא כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא או בא לידו דבר ערוה (עבירה) פעם ראשונה ושנייה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור. ובפרק קמא דקידושין (מ' א') אומר בא לידו דבר עבירה וניצול הימנה עושין לו נס.
<h2>דף פה:</h2>
גרסינן בפרק בתרא דיומא האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והאומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכל המזכה את הרבים אין חטא בא [על] (ל)ידו (שם פ"ז א'). עוד גרסינן שם (פ"ו ב') מפרסמין את החניפים מפני חילול השם שנאמר (יחזקאל ג' כ') ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו, פירש רבינו שלמה החניפים הם הרשעים שמראין עצמן כצדיקים אם יש מכיר במעשיהם מצוה לפרסמן מפני חילול השם שבני אדם למדין ממעשיו שסבורין שהוא צדיק ועוד כשפורענות באה עליו אומרים בני אדם מה מועיל לו זכותו, ונתתי מכשול לפניו, אני אמציא לידו חטא גלוי לכל שיכשול בו וידעו מעשיו. עוד שם אמרינן אין תשובה ויום הכיפורים מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר האסור או בעל בעילה [ה]אסורה [וכיוצא בהן] אבל עבירה שבין אדם לחבירו כגון חובל בחבירו או קללו או גזלו וכיוצא בהם אינו נמחל לו לעולם עד שישלם לו מה שחייב לו וגם צריך שירצהו וישאל ממנו מחילה, ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשים ממנו למחול [לו] לא נתרצה מביא לו שורה שניה ושלישית (ע"פ רמב"ם תשובה פ"ב ה"ט) שנאמר (איוב ל"ג כ"ז) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי הרי זה שלש לשונות פיוס ושלשה שורות (יומא פ"ז א'), לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא, ואם הוא רבו הולך ובא מאה פעמים עד שימחול לו (ע"פ רמב"ם שם). עון גדול הוא להיות אכזרי מלמחול ודרכו של זרע ישראל להיות נוחין לרצות כדרך שמצינו ביוסף לאחיו אבל הגוים ערלי לב אינם כך שנאמר (עמוס א' י"א) ועברתו שמרה נצח וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה (ע"פ רמב"ם שם ה"י ע"ש). וגרסינן בירושלמי דהחובל (ה"ז) אמר רבי יוסף הדא דאיתמר שצריך למחול באדם שלא הוציא עליו שם רע אבל באותו שהוציא עליו שם רע אין לו מחילה עולמית. עוד אמרינן בפרק בתרא דיומא (פ"ז א'), החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש ממנו מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לה' א-להי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך ואם היה חייב לו ממון יחזיר ליורשיו לא היה יודע לו יורש יניחנו בבית דין [ויתודה] (רמב"ם שם הי"א).
<h2>דף פו:</h2>
ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם ויגלה עבירות שבינו לבין חבירו ואומר להם אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח כך מסיק בפרק יום הכפורים ודורש מקרא זה מכסה פשעיו לא יצליח בעבירות שבין אדם לחבירו אבל בעבירות שבין אדם למקום אין לו לפרסם עצמו כדאמרינן בסוף פרק אין עומדין (ברכות ל"ד ב') חציף עלי מאן דמפרש חטאיה ועל זה נאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (ע"פ רמב"ם תשובה פ"ב ה"ה ע"ש). אמרינן בפרק בתרא דיומא (פ"ו א') גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע י"ד ב') שובה ישראל עד ה' א-להיך כי כשלת בעוניך. ועוד דורש (שם ע"ב) מלשון מכשול שזדונות נעשות לו כשגגות ומעמידה בשב מיראה אבל בשב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל ל"ג י"ט) ובשוב רשע מרשע[ת]ו וגומר עליהם חיה יחיה, משמע שיחיה על כל מה שעשה אף על העבירות. ועוד דורש (שם) מכאן שהתשובה מארכת ימיו של אדם. עוד אומר שם מידת בשר ודם שהקניטוהו ספק מתפייס בדברים ספק מתפייס בממון אבל הקב"ה אינו מתפייס אלא בדברים שנאמר (הושע י"ד ג') קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא [ש]מחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו. ויחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו שנאמר (שם) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו (יומא שם). מסקינן בפרק קמא דראש השנה (י"ח א'), אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא יפה ביותר ומיד היא מקובלת שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל בציבור כל זמן שצועקין ועושין תשובה בלבב שלם מיד הם נענים שנאמר כה' א-להינו בכל קראינו אליו (רמב"ם שם ה"ו).
<h2>דף פז:</h2>
ועכשיו שחרב בית המקדש בעונותינו לא נשאר לנו כי אם כפרת דברים, וחייבין כל ישראל ביום הכיפורים לשוב ולהתודות, ובפרק יום הכפורים אמרינן שצריך שיתודה האדם קודם שיאכל וישתה בערב יום הכפורים שמא תטרף דעתו עליו בסעודה, ואע"פ שהתודה קודם ש[י]אכל חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים ערבית וחוזר ומתודה שחרית במוסף במנחה ובנעילה (ע"פ רמב"ם תשובה פ"ב ה"ז ע"ש). ובלשון נעילה נחלקו בברכות בירושלמי (דף ל"א א') חד אמר נעילת [שערי] שמים וחד אמר נעילת שערי עזרה. והיכן אומר וידוי יחיד אחר תפילה שליח צבור באמצע תפלה (ע"פ רמב"ם שם). ומסיק שם דאבל אנחנו חטאנו שאנו אומרים הוא עיקר הוידוי (ע"פ ה"ח שם) דאמר התם בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל כי מטא שליח צבורא לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה שמע מינה עיקר וידוי הוא.
ומשם אני מביא ראיה שלא היה רגיל לעמוד ביום הכפורים ושמא אנוס היה מחמת זקנה או מחמת חולי ולא היה יכול לעמוד כל היום. עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה חוזר ומתודה עליהם ביום הכפורים אחר אף על פי שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני אדע (רמב"ם שם).
